🌷 מתחת לאדמה

בסוף הקיץ השדות נראים צהובים ויבשים. מי שעובר שם עשוי לחשוב שאין בהם חיים. אבל מתחת לפני הקרקע מסתתרות פקעות ובצלים – מעין "מחסנים" קטנים שבהם הצמח שומר מזון ומים. הם מחכים בסבלנות.

ואז מגיע הגשם הראשון. טיפה אחר טיפה המים מחלחלים אל האדמה, ומשהו מתעורר. בהתחלה לא רואים דבר. השורשים מתארכים בחושך, נאחזים באדמה ושותים. רק אחרי שבועות מציץ מעל הקרקע עלה ירוק ראשון, ובהמשך החורף – כלנית אדומה או רקפת ורודה.

יש בזה שיעור חשוב: רוב הצמיחה מתרחשת במקום שאיש אינו רואה. כך גם אצלנו. כשאנחנו לומדים משהו קשה, מתגברים על פחד או משלימים עם אכזבה, השינוי מתחיל בפנים, הרבה לפני שאחרים מבחינים בו. לפעמים אפילו אנחנו עצמנו לא מרגישים בו.

לכן כדאי להיות סבלניים עם עצמנו. ימים שנראים "ריקים" אינם בהכרח ימים מבוזבזים. אולי באותם ימים השורשים שלנו מעמיקים. ואולי, כשיגיע הזמן, גם אנחנו נפרח – כל אחת ואחד בצבע משלו.