🌧️ כשהאינטרנט נפל

הגשם התחיל בבוקר ולא הפסיק. בצהריים, בדיוק כשעידו התכונן לשחק עם חברים במחשב, המסך החשיך. "אין אינטרנט," הודיעה אחותו הגדולה, "בגלל הסערה."

עידו נאנח. מה עושים עכשיו? הוא הסתובב בבית כמו אריה בכלוב, פתח את המקרר וסגר אותו, נשכב על הספה וקם ממנה. השעון על הקיר תקתק לאט כל כך, שנדמה היה שהזמן עצמו נרדם.

בסוף התיישב ליד החלון. בהתחלה רק הסתכל. טיפות גדולות החליקו על הזכוכית, התחברו זו לזו והפכו לנחלים קטנים. ברחוב, איש עם מטריה צהובה רץ אל התחנה. עץ הפיקוס הישן התכופף ברוח והזדקף שוב, ושוב, ושוב.

עידו מצא מחברת ישנה במגירה והתחיל לכתוב. לא שיעורי בית – סתם מילים. "הגשם לא ממהר לשום מקום," כתב, ואחר כך: "אולי גם אני לא צריך למהר." הוא כתב על העץ שמתכופף ולא נשבר, על האיש עם המטריה, ועל ההרגשה המוזרה בבטן כשהבית שקט.

כשהאינטרנט חזר, שעתיים אחר כך, עידו בכלל לא שם לב. הוא היה באמצע עמוד שלישי. "מה אתה עושה?" שאלה אחותו. עידו הרים את הראש וחייך. "אני חושב," אמר. "מסתבר שזה די מעניין."